על פי חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951 (להלן: "החוק"), העסקת עובד בשעות המנוחה השבועית הינה אסורה, אלא אם ניתן לכך היתר מיוחד משר התעשייה והמסחר. היתר כאמור יינתן רק אם השר ישתכנע שהפסקת העבודה תפגע ברכוש, בגוף, בסיפוק צרכים מסוימים או בביטחון המדינה, אשר לשיקול דעתו של השר הינם בעלי חשיבות לאוכלוסייה או לחלקה (למשל: בתי חולים, כיבוי אש וכיוצ"ב).
החוק קובע כי יום המנוחה הרשמי של עובד יהודי יהיה שבת.
החוק אינו חל על: נוער עובד (שלגביו הוראות מיוחדות בחוק עבודת הנוער), שוטרים, חלק מעובדי המדינה, יורדי ים, עובדי דיג, אנשי צוות אוויר, עובדים בתפקידי הנהלה במשרות אמון אישי ועובדים שתנאי עבודתם אינם מאפשרים פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.
עונשים
- במישור המנהלי – משרד התמ"ת מוסמך להטיל על מעסיקים בגין הפרת החובות הנ"ל קנס מנהלי בסך של 35,000 שקלים, בגין כל עובד שהועבד במהלך המנוחה השבועית שלא כחוק.
- במישור הפלילי – משרד התמ"ת מוסמך להגיש כנגד מעסיקים כתב אישום שהעונש המרבי עליו הוא קנס בסך 12,900 ₪, בגין כל עובד שהועבד במהלך המנוחה השבועית שלא כחוק.
♥ בהתאם לדין, בנוסף למעסיקים, נושאי משרה חשופים, באופן אישי, לסנקציות ולקנסות הקבועים בחוק.
- במישור האזרחי – עובד שעבד במנוחה השבועית זכאי לתוספת של 50% לפחות משכרו הרגיל בעבור כל שעת עבודה. לעובד המקבל שכרו על בסיס חודש או יותר ניתן לתת לעובד, במקום הגמול, מנוחה של שעה וחצי בעבור כל שעת עבודה במנוחה השבועית (וזאת מבלי לפגוע בגובה השכר הקבוע לאותו חודש או תקופה).
ככל והמעסיק אינו ממלא אחר חובות אלו, העובד יכול לתבוע ערכן בערכאה האזרחית.
